גם השבוע אנו קוראים 2 פרשות: 'אחרי מות' ו'קדושים' בשתיהן יש עיסוק בגבולות, גבולות שמגדירים מהי קרבה נכונה. בפרשת אחרי מות מופיעה רשימה מפורטת של מערכות יחסים אסורות: "ערוות אביך וערוות אמך לא תגלה..", "ערוות אחותך..", "ערוות אשת רעך.." ועוד.. אם נסתכל על זה לעומק, התורה לא רק אוסרת מעשים, היא שומרת על מבנה. היא מפרידה בין סוגים שונים של קשרים: קשר הורי, קשר אחאי, קשר זוגי. כל קשר מקבל מקום מוגדר, עם גבולות ברורים. אם תרצו, אפשר להדגים את זה מתחום הגיאומטריה: גבולות המשולש או

ספר ויקרא, שנתחיל השבוע, נראה במבט ראשון כקובץ חוקים טכני העוסק בקרבנות ובמקדש. אבל אם נתבונן בו דרך עיניים של קשר וזוגיות, אפשר למצוא בו 'פרוטוקול' ליצירת אינטימיות. הפרשה פותחת במילים: "ויקר א אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד.." כאשר האות א' קטנה באופן משמעותי משאר האותיות. חז"ל דורשים כי משה רבנו , בענוותנותו, ביקש לכתוב "ויקר" - שזו לשון המבטאת ארעיות ומקריות, כאילו המפגש עם ה' פשוט "קרה" לו, במקרה. אך ה' התעקש לכתוב "ויקרא" שזו לשון המבטאת חיבה והזמנה אישית. כפשר

פרשות ויקהל ופקודי חותמות את ספר שמות ומסכמות את המפעל האדיר של עם ישראל במדבר: הקמת המשכן. לאחר רגעי השיא והשפל, הניסים והמשברים, מגיע רגע האמת שבו כל התוכניות והפרטים הקטנים מתחברים לבית אחד. להשראת השכינה. נדמה כי מהתבוננות בפרשות האלו, בעיניים מכוונות זוגיות, אפשר למצוא מפה מדויקת לבניית ה"משכן הפרטי" של כל זוג. 1. מהתלהבות למלאכת מחשבת המשכן מתחיל בנדבת לב: "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ". בזוגיות אנחנו קוראים לזה שלב ה"התאהבות". זה השלב שבו הלב פתוח, הנתינה זורמת והא