פרשת יתרו - לדבר בגובה העיניים

הפרשה מפגישה אותנו עם אחד הרגעים המכוננים של עם ישראל - מעמד הר סיני.

הקב"ה מתגלה לעם ישראל ומוסר להם את עשרת הדיברות.

אבל רגע לפני, יש פסוק מעניין שמתאר את ההכנה למעמד: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר... וַיַּעַל מֹשֶׁה.."

חז"ל שואלים - אם ה' ירד אל ההר, מדוע משה היה צריך גם לעלות אליו?

ומסבירים שזה מסמל את הדרך שבה הקב"ה מתקשר עם בני האדם: הוא מתקרב אליהם, והם מצדם עושים מאמץ להתקרב אליו.

תקשורת טובה בזוגיות דורשת בדיוק את זה - מפגש באמצע.

אחד המכשולים העיקריים ביחסים הוא חוסר איזון בתקשורת.

צד אחד שמדבר 'מלמעלה', מטיף או מחנך, וצד שני שמרגיש קטן או לא מובן.

זה יכול לקרות כשבן זוג אחד מבין יותר בתחום מסוים ומרגיש צורך להסביר לשני,

או כשאחד מהם מבטל את רגשות השני בקלות.

תיאוריית הדיאלוג המשותף של מרטין בובר מדברת על גישת "אני-אתה" ועל הצורך בקשר שבו שני הצדדים רואים זה את זה כסובייקטים שווי ערך, ולא כאובייקטים לשימוש או לתיקון.

תקשורת בריאה מתקיימת כשהשניים מנסים להיפגש בגובה העיניים. לא מתוך התנשאות ולא מתוך ויתור עצמי, אלא מתוך כבוד והקשבה אמיתית.

בדיוק כמו במעמד הר סיני, כדי שתהיה התגלות אמיתית, כל צד צריך לעשות צעד לקראת השני.

יחסים אמיתיים נבנים כאשר אנו פוגשים את הזולת מתוך נוכחות מלאה, כבוד והקשבה אמיתית, ולא מתוך ניסיון לשלוט, לתקן או לשפוט אותו.

בזוגיות זה בא לידי ביטוי בכך שבמקום להיכנס לשיחה במטרה לנצח את השני או להוכיח לו, אנו שואפים להבנה הדדית. כמו שה' ירד אל ההר ומשה עלה אליו – כך גם בני זוג צריכים להיפגש באמצע, לא ממקום של התנשאות ולא ממקום של ויתור עצמי, אלא מתוך רצון כן להבין ולהיות מובנים.

בפעם הבאה שאתם מנהלים שיחה עם בן/בת הזוג, שאלו את עצמכם:

האם אני באמת מקשיב, או רק מחכה לתורי לדבר?

האם אני מדבר בגובה העיניים או מלמעלה?

לפעמים, שינוי קטן בגישה יכול לפתוח דלת לשיחה עמוקה הרבה יותר..

בהצלחה!