פרשת תולדות - אהבה, עיוורון ותמרון

יצחק ורבקה ממתינים לילדים במשך עשרים שנה עד שהקב"ה נענה לתפילתם ורבקה נכנסת להיריון.

ההיריון המיוחל מגיע, לאחר המתנה ממושכת, אך מביא איתו תחושות קשות מצד רבקה,

היא חשה התרוצצות קשה בקרבה, עד שהיא תוהה לעצמה: "לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?" (למה הבאתי את זה על עצמי..?)

בדאגתה כי רבה, היא מחליטה ללכת להתייעץ עם ה'.

היא פונה לבית המדרש ושם מקבלת את הבשורה - יש לך תאומים.

ולא סתם תאומים.. יצאו מהם שתי מלכויות שילחמו זו בזו. כשאחד נופל, השני קם.

בקיצור, 'זוהי רק ההתחלה..'

זוגיות מיוחדת ומלאת אהבה בין יצחק לרבקה, שמולידה מלחמה. מלחמת אחים.

לא פשוט, יכול לקרות גם במשפחות הכי טובות.. ונראה כי כל אחד מנסה להתמודד עם זה אחרת.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" - יצחק אוהב את עשיו, למרות הכל.

הוא מוצא בו נקודות טובות, נקודות חוזק ומגדיל אותן, כמו מבקש לתעל אותן.

אתה יודע לצוד? נהדר, תצוד, תכין לי אוכל ואני אברך אותך.

נראה כי גם לעצום עיניים מהדברים הרעים יכולה להיות שיטה יעילה לפעמים, התעלמות מהתנהגויות לא טובות, עד להכחדתן: "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ  עֵינָיו מֵרְאֹת" יצחק זקן - יש לו ניסיון חיים, להכהות עיניים זו גם שיטה.

יעקב לעומת זאת, מיישיר מבט ומנסה ליצור שינוי במאזן הכוחות.

"עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" - הוא מזהה את הבעיה, מְשַׁיֵּם אותה (נותן לה שם): זה אדום.

ואז מתמודד איתה, מתחיל משא ומתן על הבכורה.

נראה כי רבקה בוחרת בדרך משולבת.

מצד אחד היא מיישירה מבט למציאות, היא יודעת בדיוק מי זה עשיו, הוא רואה גם את צדדיו האפלים, אבל היא בוחרת שלא להתמודד איתו באופן ישיר, לא לנהל איתו מו"מ, אלא ליצור שינוי מאחורי הקלעים.

היא מבינה שיש כאן רגע גורלי, שבו צריך להכריע על איזה מהבנים סומכים את הידיים, איזה מהם יקבל את ברכת הדרך וימשיך את השושלת, ומסייעת ליצחק בנקודה בה התקשה לראות, לעשות את המעשה הנכון.

זאת מבלי לבייש אותו או להעמיד אותו על טעותו בגלוי.

ככלות הכל, יצחק מבין זאת ואומר "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה".

גישות שונות יחד עם אהבה גדולה.